גמגום, קול
צרידות והפרעות קול
איך מפיקים קול
קול נוצר כאשר האויר היוצא מהראות דרך קנה הנשימה מגיע אל מיתרי הקול. לשם הפקת קול, מיתרי הקול נסגרים וזרם האויר מרטיט אותם. רטיטת המיתרים מתרחשת באופן מחזורי ובקצב מהיר. אצל גברים, המיתרים רוטטים בקצב של 100-150 פעם בשניה, אצל נשים בקצב של 180-220 ואצל ילדים בקצב של כ-300 פעם בשניה. לאחר מכן, הצליל הבסיסי שנוצר על ידי מיתרי הקול עובר לחללי התהודה (הלוע, הפה, האף והסינוסים), ואז יוצא לחלל האויר.
כיצד בודקים את מיתרי הקול
בדיקה של מיתרי הקול (בדיקה לרינגוסקופית) נעשית ע"י רופא אא"ג. במהלך הבדיקה בוחן הרופא את מבנה המיתרים, בודק אם קיימת פתולוגיה על המיתרים או בסביבתם ומתרשם מהתנועה שלהם בעת הפקת קול ובמנוחה. כדי לבצע את הבדיקה, הרופא יכול להשתמש במראה המאפשרת התבוננות בגרון ובמיתרים, בלרינגוסקופ קשיח או גמיש (דרך הפה או האף), או בסטרובוסקופ. בדיקה באמצעות סטרובוסקופ מאפשרת לבחון את רטיטת המיתרים בטכניקה המדמה צילום ב'הילוך איטי'. קיימות טכניקות נוספות לבדיקת המיתרים, אך הן פחות נפוצות בשימוש קליני בישראל.
לפני תחילת טיפול קול, או פניה לכל התערבות אחרת, יש צורך לעבור בדיקה עדכנית של מיתרי הקול, כדי לקבוע את אופן הטיפול המתאים בבעיה. ההחלטה על דרך הטיפול תתקבל בהתאם לממצאי בדיקת רופא האא"ג ולממצאי אבחון הקול אשר בוצע ע"י קלינאי-התקשורת.
מקובל לחלק את הפרעות הקול לשתי קבוצות בסיסיות עיקריות:
-
הפרעות קול אורגניות (בהן ניתן לזהות ממצא על מיתרי הקול, אשר גורם לבעיה)
-
הפרעות קול פונקציונליות (בהן הצרידות נובעת משימוש לקוי או ממאמץ, אך לא קיימת פגיעה ישירה במיתרי הקול)
הפרעות הקול האורגניות יכולות לנבוע מפוליפים, ציסטות, יבלות, דלקת או גידולים שפירים על מיתרי הקול ובקרבתם. הפרעות קול אורגניות יכולות להיות גם בעלות בסיס נוירולוגי, כמו במקרים של שיתוק או חולשה של מיתרי הקול, רעד קולי או במקרים של spasmodic dysphonia.
הפרעות הקול הפונקציונליות הן הסוג הנפוץ ביותר של הפרעות הקול. במקרים אלה, הצרידות נובעת מאופן השימוש במנגנון הקול, ולא ממחלה או מפגיעה במיתרים עצמם. הפרעות אלה יכולות לכלול, למשל, שימוש-יתר או שימוש לקוי בקול, דיבור בגובה טון גבוה (פאלסטו או puberphonia), גובה טון נמוך, אינפוף, דיבור לחוץ או דיבור מאומץ.
כיצד מעריכים את הקול
ההערכה של מאפייני הקול היא בתחום ההתמחות המקצועית של קלינאי התקשורת. בעת ההערכה יש להתייחס לשלושה מרכיבים עיקריים של הקול: גובה הטון, עוצמת הקול וגוון הקול. הערכת הקול נעשית באופן רב מימדי, הכוללת בחינה סובייקטיבית ע"י קלינאי-התקשורת, הערכה באמצעות סולמות הערכה תפישתיים, הערכה של התפקוד והמאמץ הקולי, בחינה אקוסטית ממוחשבת ובחינה של מתח השרירי החיצוני. בנוסף להערכה המקצועית, יש חשיבות רבה גם להערכה העצמית של הקול על ידי הדובר. הערכה זו משלימה את ההערכה המקצועית המבוצעת על ידי אנשי המקצוע.
טיפול קול
טיפול קול מבוצע על ידי קלינאי-תקשורת, והוא מיועד לשפר את התפקוד של מערכת הקול, לשפר את איכות הקול ולהפחית את המאמץ של הדובר בעת הפקת הקול. שינויים אלה משפרים את היעילות של מערכת הקול ומביאים להפקת קול בריא ותקין.
במצבים רבים, טיפול הקול יכול להביא לתיקון האופן בו הדובר משתמש בקול, ואף לריפוי הממצא הפתולוגי. מצבים כאלה כוללים, למשל, יבלות על מיתרי הקול, סגירה לקויה של המיתרים, פעילות יתר של המיתרים או של מיתרי הקול המדומים (הממוקמים מעל מיתרי הקול), חולשה של המיתרים עקב פגיעה נוירולוגית ועוד. חשוב לדעת כי במרבית המקרים טיפול קול הוא טיפול קצר-מועד, וניתן להשלים אותו באמצעות סדרה קצרה של טיפולים מקצועיים.